לצערנו, בשנים האחרונות נתקלים יותר ויותר במקרים של אלימות במשפחה. הנושא קשה כשמדובר באישה מוכה וקשה עוד יותר במקרה של התעללות בקטינים חסרי ישע, לעיתים אף בתינוקות.

האלימות יכולה להיות פיזית, מילולית, כלכלית או נפשית. פעמים רבות נתקלים במקרים של אלימות מילולית ונפשית קשה ביותר אשר עלולה להביא ל"מחיקת" הקורבן ולדרדורו הבריאותי לא פחות מפגיעה פיזית של ממש.

ישנם מקרים רבים מדי של נשים אומללות הנותרות כבולות לבעל אלים, או למשפחה מורחבת מתעללת, ללא יכולת לעזוב, לשנות ולהציל את חייהן. פעמים רבות כאשר אנו קוראים בעיתון או צופים בתכנית טלוויזיה העוסקת בנושא, אנו מתקשים להבין מדוע אותן נשים נשארות עם בעליהן האלימים??

כבר לפני זמן רב הגדירו מומחים את התופעה כ"תסמונת האישה המוכה" – מדובר באישה שפיתחה יחסי תלות חזקים בגבר המתעלל בה. נשים אלה לעיתים מפרשות את המכות וההגבלות השונות שבן הזוג מטיל עליהן, כאהבה גדולה כלפיהן וסופגות את שסופגות בשתיקה.
 ישנן גם כאלה שמגלות "הבנה" ומסבירות לתוהים בשאלה שלעיל כי הן אשמות בהתנהגותו האלימה של בן הזוג מאחר והתנהגותן הצדיקה
את תגובתו האלימה של בן זוגן.
פעמים רבות נתקלנו בנשים שהיו תלויות כלכלית בבעליהן ופחדו מהעוני והמחסור שיהיו מנת חלקן אם תפרדנה. גברים אלימים מבודדים,
פעמים רבות, את נשותיהם ממשפחה וחברה כך שהנשים לבדן אינן אוזרות עוז לפעול באין להן כל תמיכה.

החוקים הרלוונטיים הם החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991 מכוחו ניתן לבקש צו הגנה מוגבל בזמן והחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, מכוחו ניתן לקבל צו מניעת הטרדה מאיימת. ניתן גם לבקש צו מניעה מכוח הפסיקה, צו כזה לעיתים אינו מוגבל בזמן.
במסגרת תביעת מזונות ניתן לבקש "מדור שקט" כלומר מניעת הפרעה מהבעל. (ע"ע מזונות")

חלק מקרבנות האלימות אוזרים/ות כוח ומחליטים, לא עוד!

הדרך הראויה היא באמצעות נקיטת הליך משפטי הנקרא "בקשה למתן צו הגנה" (אותו אפשר לבחור להגיש בבית משפט לענייני משפחה או בבית משפט שלום) או על ידי הגשת תביעה לצו מניעה קבוע ולצידה הגשת "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני". הסעדים הזמניים הללו הינם בבחינת עזרה ראשונה שמטרתה היא למנוע אסון אשר קיימת סבירות שיקרה. לאחר נקיטתם יש להמשיך בהליך להשגת סעד קבוע של הרחקה.

בתי משפט נוהגים ליתן סעדים אלה בקלות רבה יותר באם מדובר באלימות פיזית, בעיקר אם ניתן להוכיחה. (על ידי הצגת טופס תלונה במשטרה או על ידי הצגת תעודה רפואית המאשרת את הפגיעה הפיזית).

ההרחקה תינתן בקלות יתרה אם מבקשים להרחיק את האדם האלים מבית בו אין לו כל חלק. כגון אם בני הזוג התגוררו בבית הורי האישה והבעל נוהג באשתו באלימות, הרי שיקל להרחיק את הבעל מבית ההורים, שכן אין לו כל זכות קניינית בבית זה.

ישנם מקרים בהם האנשים האלימים המורחקים "מצפצפים" על החלטות בית המשפט וממשיכים לעשות ככל העולה על רוחם, כולל הפרת הצו שניתן כנגדם. במקרים אלה על המבקש את הצו לגשת לתחנת המשטרה הקרובה, כשההחלטה השיפוטית בעניין ההרחקה בידו, על מנת להתלונן על הפרת הצו. המשטרה תפעל על מנת לעצור את המפר.

אחד האבסורדים הגדולים בנושא אלימות, הוא הפנייתן של הנשים המוכות (לעיתים ביחד עם ילדיהן הקטנים) למקלטים לנשים מוכות. השהייה במקלטים אלה מוגבלת בזמן (לא יותר מחודשים ספורים). ומהווה חוף מבטחים זמני לנשים שסכנה ממשית מרחפת מעל לראשן ואין להן לאן ללכת. האבסורד הוא בכך שהקורבן הוא זה שמוצא מן הבית ובנוסף לסבלו הנורא מן האלימות והפחד עליו לשנות את אורחות חייו, לעיתים לעזוב מקום עבודה ושינויים קשים אחרים. מצב נכון וראוי היה אמור להוציא את החוטא מהבית ולא את הקורבן שכבר נענש דיו.
(ראו בהרחבה במאמר "מקלטים לנשים מוכות-פתרון ראוי?")

ביותר ויותר מקרים לאחרונה נוקט בית המשפט את הסעד ההגיוני יותר. כך למשל באחד מהתיקים בהם טיפלנו נתן כבוד בית המשפט החלטה לפיה על הבעל האלים שנותר להתגורר בדירת הצדדים, לפנות את הדירה ולאפשר לאישה ולקטינים ששבו מהמקלט, לשוב לדירתם. 
(עד למתן ההחלטה התגורר הבעל לבדו בדירת הצדדים, בעוד האישה והקטינים נאלצו להצטופף בדירת אמה המבוגרת של האישה ביחד
עם אחים נוספים שהתגוררו שם.)

בית המשפט יכול להורות בהחלטותיו לנתבעים בענייני אלימות, לעבור טיפול בעניין. לעיתים יופנה המטופל  לסדנאות קבוצתיות או פרטניות הניתנות בלשכות הרווחה במקום מגוריו ולעיתים מפנה בית המשפט נתבעי אלימות למוסדות אשר הטיפול שניתן בהם הוא בתנאי פנימייה . 

ניתן לומר בוודאות כמעט מוחלטת כי אדם אלים (ואין הכוונה להתנהגות חד פעמית) לא יפסיק להיות אלים ללא טיפול ויש צורך בטיפול יסודי ובמוטיבציה כנה ואמיתית על מנת לשרש את תופעות האלימות.
 
אלימות במשפחה יכול שתשפיע גם על ענייני ממון ורכוש. (ראה ערך "הרכוש המשפחתי"). בקצה המזלג יאמר כי אם קיימת אלימות במשפחה תקוצר תקופת איזון המשאבים.

השפעה נוספת תהיה כמובן על נושא הסדרי הראיה של ההורה האלים עם הקטינים (ראה ערך "הסדרי ראיה ומשמורת") – הורה שנהג
באלימות פיזית, מילולית או נפשית כלפי ילדיו, יש להניח שיפגוש את ילדיו, לפחות לאורך פרק זמן התחלתי, בנוכחות של אנשים נוספים,
אם בני משפחה, עובדות סוציאליות או כל נוכחות אחרת שיקבע בית המשפט.