בגדת? פיצית! על בגידות ונזיקין בחיי נישואין
בפס"ד שניתן בימים האחרונים קובע השופט אסף זגורי כי ניתן לתבוע בן זוג שבגד בתביעת נזיקין ויתכנו מקרים בהם אכן יחוב הבוגד בתשלום לבן הזוג הנבגד.
באותו מקרה (תמ"ש 10541-10-11 מ.ז נ' א.ז (פורסם בנבו)) תבע בן זוג מוסלמי את אשתו (ולימים גרושתו) בטענה שבגדה בו ובכך הפרה את הסכם הנישואין עליו חתמה עמו, הפרה את ערכי דת האסלאם, את ערכי החברה המוסלמית האוסרת קיום מגע עם גבר זר, את חובת האמונים, וגרמה בכך נזקים לתובע ולילדיהם הקטינים של הצדדים .
ניתן היה לצפות כי השופט יזרוק את הבעל מכל מדרגותיו של בית המשפט, אך לא כך נעשה. בפסק דין מנומק קובע אמנם השופט כי באותו מקרה ספציפי לא יחייב את בת הזוג בתשלום פיצויים, אולם לצד זאת תומך באפשרות של תביעה נזיקית במקרה של בגידה ומנסה לטוות קריטריונים לתביעות מעין אלה.
השופט זגורי אמנם עומד בפסק דינו על הבעייתיות בתביעות מעין אלה והוא מפרט מספר קשיים, כגון הקושי להגדיר אימתי התנהגות פלונית תיחשב "בגידה" ואימתי לאו, החשש להכניס את עיקרון האשם בדלת האחורית באמצעות טענת "בגידה", חדירה למרחב הפרטי של הנתבע וחשש מפני מדרון חלקלק בפגיעה בזכויות יסוד של בעלי הדין , אולם כל אלה לא מונעים מכב' השופט לטעון כי עילת תביעה בגין "עוולת בגידה" קיימת גם קיימת.
התייחסות שונה לתביעות נזיקין במשפחה נמצאת אצל השופט ויצמן אשר קובע כי אין זה ראוי להחיל את דיני הנזיקין לגבי עניינים הקשורים בהתנהגות בלתי מוסרית של מי מבני הזוג, כגון בגידת בן זוג במשנהו או תביעות שעניינן הוא נזק נפשי שנגרם מעצם הגשת תביעת גירושין של בן זוג כנגד בן הזוג האחר. הוא כותב כי בתי המשפט כמו גם חכמי המשפט הכירו בקוצר ידו של הדין ובכך שהוא יתקשה לספק מזור לרגשות הפגועים וללב הדואב. בן הזוג הבוגד באמונו של משנהו, אפשר שראוי גם ראוי הוא לגנאי מוסרי, דתי או חברתי, אך הנפגע ממנו יתקשה למצוא תרופתו במשפט, והמשפט לא ימהר לשפוט ולפסוק פסקו בענינים שבלב (תמ"ש 658-02-10 ט.ש נ' י.ק. (פורסם בנבו)). השופט ויצמן קובע כי יש לדון בתביעות נזיקין בהקשר המשפחתי כאשר האינטרסהציבורי חובר לאינטרס הפרטי במטרה למגר תופעות שאין כל מקום להגן עליהן כדוגמת סוגיית אלימות בתוך התא במשפחתי, בין בבני הזוג בינם לבין עצמם ובין באלימות של הורה כלפי ילדו וכך הוא בעניינה של סרבנות גט או גירוש אישה בעל כורחה וכך בהתנהגות חריגה במיוחד של הורה כלפי ילדו המגיעה כדי התעללות . בגידה כאמור אינה נכללת באינטרסים אלה.
כך גם סבור השופט איתי כץ: (תמ"ש (יר') 17493/06 פלונית נ' פלוני (ט.פ) [פורסם בנבו]) כדבריו:
"לא כל קושי בחיי הנישואין, מהווה יסוד תשתית לקיומה של עוולה נזיקית ואין לתרגם כל רגש סובייקטיבי שהוא של מי מבני הזוג למושגים משפטיים"
אני סבורה כי עם כל הכאב והצער הנגרמים לבן הזוג הנבגד, הרי שהמשפט בחברה מערבית מודרנית כלל לא אמור לחדור למרחב הפרטי של הזוגיות ולעסוק בשאלות של בגידה וחיי האישות שמנהלים הצדדים ודי והותר לנו עם התעסקותם של בתי הדין בשאלות אלה והלוואי ונמנענו מכך גם שם.
לעניות דעתי לא ניתן לדון כלל בתביעה נזיקית בשל בגידה בעולם המודרני החופשי. התייחסות לבגידה כעוולה מחילה על הדין הישראלי, ערכי מוסר יחסיים התואמים ערכים של חברות מסורתיות ומפלים בין איש לאישה, כך לדוגמה, אם נחזור לפסק הדין המקורי נמצא כי האישה המוסלמית נתבעה בכך שהפרה את ערכי דת האיסלם, ערכי החברה המוסלמית וכיוצ"ב בכך שבגדה בבעלה, צא ולמד כי גבר מוסלמי אשר בגד באשתו לא נמצא מעוול ולאשתו הנבגדת לא תימצא עילה לתבוע אותו, שכן הוא לא פגע בערכי החברה ולא גרם נזקים לילדיו שהרי החברה המוסלמית מקבלת בברכה ריבוי נשים.
אבסורד אחר שניתן להגיע אליו הוא האפשרות לתביעה נזיקית כנגד המאהב, החברה ששיתפה פעולה ואולי גם בעל המלון שהשכיר חדר לדקה וכל זאת בהתאם לס' 12 לפקודת הנזיקין הקובע כי "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם, יהא חב עליהם" וחגיגת תביעות הנזיקין תהיה בעיצומה.
ואם כן, בכדי להימנע מכל אלה, מן הראוי להותיר את הטיפול בבגידות ובבוגדים מחוץ לכותלי בית המשפט, גם כך, לא חסרה שם עבודה....
