אחת האופציות העומדת בפני בני זוג המבקשים להתגרש, אך אינם מעוניינים להתעמת זה מול זה בערכאות השונות, היא להגיש בקשה
 ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה. הגשת הבקשה מלווה בפרוצדורה פשוטה יחסית ומהותה היא הפנייה ליחידת הסיוע שעל
ידי בתי המשפט. ביחידת הסיוע נמצאות עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואנשי מקצוע טיפוליים נוספים בעת הצורך.
מטרת ההפניה היא להביא את בני הזוג להסכמות בענייניהם השונים. כאשר בני הזוג מצליחים להגיע להסכמות בעזרת הגורמים הטיפוליים,
הם יכולים להיעזר בעורכי הדין של יחידת הסיוע אשר מנסחים הסכם עבורם.
מאחר ואנשי המקצוע ביחידת הסיוע לא ידאגו בהכרח, לאינטרסים של כל אחד מהצדדים ויקבלו כל החלטה שהוצעה על ידם גם אם היא אינה תואמת כלל את מצב הזכויות המשפטיות, מומלץ להיוועץ בעו"ד המבין בתחום ענייני המשפחה אשר ילווה את ההליך ויוכל להמליץ על ההסכמות לאור המצב המשפטי.
 
לכאורה היה מצופה כי כל עו"ד יכוון את לקוחותיו להליך זה שהינו יעיל, זול ואלגנטי בהרבה מכל התעמתות משפטית, אולם אין הדבר כך.
הסיבה לכך שנקיטת הליך זה אינה שכיחה (ונקווה שאחת הסיבות  לכך אינה חששם של עורכי הדין מאובדן פרנסתם) היא שהגשת בקשה ליישוב סכסוך אינה בהכרח תופסת סמכות וכך אם אישה, לדוגמה מבקשת להתדיין בבית המשפט אך במקום להגיש תביעות היא מגישה בקשה ליישוב סכסוך והניסיון להגיע להסכמות נכשל, ובן הזוג הגיש במקביל תביעות לבית הדין הרבני, יתכן כי בית הדין ובית המשפט יקבעו כי הסמכות לדון בתביעות היא של בית הדין הרבני והאישה בנסיבות מסוימות עלולה להינזק מכך.
בעניין סמכויות ראו בהרחבה בערך "מרוץ סמכויות".