תביעה להתרת נישואין היא הדרך האזרחית לגירושין של בני זוג שאין לאף דין מוכר בארץ סמכות לדון בגירושיהם.
כאשר זוג יהודים, קתולים, דרוזים או מוסלמים רוצים להתגרש עליהם לפנות לבית הדין הדן בבני הדת שלהם.
על יהודים לפנות לבית הדין הרבני, מוסלמים לבית הדין השרעי וכיוצ"ב.
כאשר בני זוג חסרי דת, או בני זוג שלכל אחד מהם דת אחרת, מעוניינים להתגרש, עליהם לפנות לבית המשפט בתביעה
להתרת נישואיהם. הנתבעים יהיו בן הזוג, כאשר הוא מסרב להתגרש וכן היועץ המשפטי לממשלה .
בית המשפט שולח את התביעה לבתי הדין הרלוונטיים על מנת לקבל את חוות דעתם האם בסמכותם לדון בגירושין או לא.
במידה ונקבע בסופו של דבר כי הסמכות לדון בגירושין היא בבית משפט, נערך הדיון שם.
כאשר ישנה הסכמה בין בני הזוג לגירושין בית המשפט נותן פסק דין לגירושין ללא כל בעיה.
כאשר אחד מבני הזוג מסרב להתגרש, על בן הזוג שתובע גירושין להמציא חוות דעת של מומחה לגבי דין מקום הנישואין.
בחוות הדעת צריך המומחה לכתוב מהן עילות הגירושין באותו מקום נישואין והאם בית המשפט רשאי לגרש את הצדדים גם ללא הסכמה. הנתבע, בן הזוג שאינו רוצה להתגרש, יכול להביא חוות דעת נגדית.
במקרים רבים הדין האזרחי קובע כי פירוד ממושך, אלימות והתמכרויות מהווים עילה להתרת הנישואין.
