דף הבית >> מאמרים >> מקלטים לנשים מוכות, פתרון ראוי?
אחד הפתרונות אשר מציעה המדינה לנשים מוכות ולנשים הנמצאות בסיכון גבוה מאוד לפגיעה בחייהן מצד בני זוגן הוא מקלט לנשים מוכות.
המקלטים אליהן ממלטים את הנשים, ממוקמים במקומות מסתור ובד"כ מועברות הנשים למקומות מרוחקים ממקום מגוריהן על מנת שלא
להימצא בקלות ע"י בני זוגן.
כאשר אישה מתלוננת במשטרה ושם מתרשמים כי האישה נמצאת בסיכון אמיתי והאיום על חייה מוחשי, היא מופנית למקלט. כאשר האישה מסרבת לפנות למקלט היא נדרשת לחתום על כך שאינה מעוניינת להתפנות. חתימתה של האישה מסירה אחריות כביכול, מהמשטרה, אם חלילה, היא תיפגע. (ובעברית צחה: כסת"ח).
לדעתי ביסודו של הרעיון של מקלט לנשים מוכות טמון עיוות יסודי לפיו האישה, הקורבן, צריכה לשלם את המחיר היקר של איבוד חלקים יקרים מחייה, בעוד שהעבריין, האלים, מסתובב חופשי וממשיך בשגרת חייו. להרחקת האישה המוכה מהחברה והעברתה למקום מסתור ישנה משמעות סימבולית קשה, האישה המוכה היא זו שמנודה מהחברה, מתנתקת מסביבתה הטבעית ויש בכך, בתת מודע לפחות, כדי לחזק רגשות של בושה והאשמה עצמית הנמצאים אצל רבות מהנשים המוכות (המלטות לעיר מקלט, במקורות, מיועדת למילוטו של מי שרצח בשגג !) אך מעבר לכך, גם במישור הפרקטי קיימת בעיתיות רבה בהפניית האישה המוכה למקלט כפי שאפרט:
כאשר אישה פונה למקלט לנשים מוכות, היא אולי מצילה את נפשה אך מאבדת דברים יקרים רבים. פעמים רבות מאבדת האישה את מקום עבודתה. ככל הידוע לי, רוב הנשים הפונות למעונות הינן נשים משכבות סוציואקונומיות נמוכות (נשים משכבות סוציואקונומיות גבוהות יותר תמצאנה פתרונות נוחים יותר ויקרים יותר אם תתקלנה בבעיה של אלימות). נשים משכבות מצוקה העובדות בד"כ בחברות כוח אדם ובמקומות עבודה לא קבועים ומוסדרים. הפסקת העבודה בשל השהות במקלט גורמת, לעיתים קרובות, לאיבוד העבודה באופן מוחלט.
בשל מצב כלכלי רעוע מלכתחילה ובתוספת איבוד התמיכה הכלכלית מצד הגבר עלולה האישה להגיע למצב כלכלי בלתי נסבל כאשר
היא יוצאת מהמקלט.
בעיה אחרת שעולה, לעיתים, במסגרת שיקוליה של אישה האם להימלט למקלט או לא, היא העובדה שנאסר על ילדים מעל גיל ארבע עשרה
להצטרף לאמם במקלט. לעיתים נשים אשר חרדות מאוד מאלימות בני זוגן, נמנעות מלפנות למקלט רק משום שאין ברצונן להפקיר את ילדיהן
שמעל גיל ארבע עשרה.
בעיה אחרת עמה עלולות להתמודד הנשים כאשר הן עוזבות את המקלט היא היעדר מקום לשוב אליו, דירה בשכירות שנלקחה מהן אם לא שולם שכה"ד בתקופת היותן במקלט, או גרוע מכך בן זוג היושב בדירת המגורים ומסרב להתפנות ממנה. לפני זמן קצר הגיעה אלי לקוחה ששהתה לפני כשנתיים במעון לנשים מוכות, במשך תקופה. כשיצאה מהמעון פחדה לשוב לביתה שם המשיך להתגורר בן זוגה. במשך שנתיים התגוררה הלקוחה בבית הוריה בצפיפות בלתי נסבלת וזאת בשעה שבעלה התגורר באושר ובשמחה בדירת מגורים עם בת זוג חדשה. רק לאחר שביקשנו צו מניעה
כנגד הבעל הוא פונה מהדירה בעזרת המשטרה אבל זאת כאמור רק לאחר שנתיים של סבל מחוץ לדירה.
השהות במקלט אף היא לא קלה ולא פשוטה: במקלטים נמצאות נשים אשר מגיעות מעולמות שונים ומתרבויות שונות עם ילדיהן הקטנים. לאחר הטראומה שחוו, נאלצות הנשים להתמודד עם החיים המשותפים בבית לא גדול עם אנשים זרים. השהות במקלט הופכת למעין "סיר לחץ" מבעבע במיוחד. הילדים שסבלו מהאלימות הקשה בבית בשנות ילדותם, נעקרו ממסגרתם הרגילה וגם אם שולבו בגנים חדשים או מועסקים במעון, עדיין
ניתן לשער כי תחושת האובדן, הניתוק וחוסר השליטה שלהם גדולות במיוחד.
תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים מאפיין גם את הנשים עצמן. נשים מוכות הן בד"כ נשים חלשות, התלויות בבן זוגן וחייהן נשלטים על ידיו.
נשים אלה לא היו אדוניות לגופן ולמעשיהן אלא היו נתונות תחת מרותו המלאה של אישם. כאשר טיפלתי בנשים ששהו במקלטים לנשים מוכות
היתה לי תחושה כי את מקום הבעל תפס המקלט. אינני מתכוונת חלילה כי למפעילי המקלט יש כוונות רעות כלשהן אלא להפך, המוטיבציה היא ללא ספק להוציא את הנשים ממעגל האלימות בו הן נמצאות אלא שגם מפעילי המקלט מפעילים שליטה לא מעטה בנשים הנמצאות שם, קובעות את סדרי חייהן , החל מזמני קימה, לקיחת תרופות, הכוונה שתלטנית, לעיתים לפעילות משפטית, שליטה בשיחות טלפון ועוד. מאחר ומדובר בתחושה שלי בלבד, שוטטתי מעט ברחבי האינטרנט. חיפוש ב"גוגל" תחת המילים "מקלט לנשים מוכות" הניב אתרים רבים המלמדים על חשיבות קיומו של המקלט. בשולי אחד האתרים מצאתי אישוש לתחושותיי, בתגובה של אישה בזו הלשון: "רציתי להוסיף גם אני נאלצתי לשהות במקלט לנשים מוכות ויש דבר אחדשלא ניתנה עליו הדעת. ואני מדברת על המקלט בו שהיתי. גם אני וגם הנשים האחרות שמנולב שישנה איזו שהיא מגמה לקבע את האישה המוכה במקום היא נמצאת. נכון שהייתה תמיכהנפשית אבל מעבר לזה לא היה שום דבר שיכול היה לתת לנשים במקלט מושג על מה שמחכהבתום תקופת השהות במקלט. כל יוזמה מחשבה או אינדווידואליות דוכאה במהרה בטענהמגוחכת של המרדה תוך כדי איום לסילוק מהמקלט. אולי זה נובע מאיזה שהוא סטראוטיפמקובע אצל העוסיות במקלט לגבי איך אישה מוכה צריכה להראות להתנהג וכו... במקוםלעודד בכיוון של יוזמה העצמה וכו נוח היה לצוות לשמר את האשה במקום כזה שאנחנועושים לך טובה שאת כאן אנו מחליטים לגבייך וכו. מצב המנציח את מצב האשה המוכה... פלא שאחוז לא מבוטל של נשים מוכות בוחרות במודע לחזור לבני הזוג האלימים אפילו לאחרשהות של שנה שלמה במקלט. לדעתי המקלט מחטיא את המטרה האמיתית שלו."
לסיכום אומר, כי במצב האידיאלי, אין מקום, לדעתי, למקלטים לנשים מוכות. האלים והמכה הוא זה שצריך להיות מורחק מהחברה. את העבריין האלים יש לבודד ולאו דווקא למטרת ענישה אלא למטרת טיפול ושיקום כך שלא יוכל לשוב לחברה אלא אם כן אין הוא מהווה סיכון עבורה.
את התמיכה, הטיפול והשיקום של האישה המוכה לעומת זאת, יש לעשות במסגרת בה היא נמצאת, בביתה, בקרב משפחתה וחבריה.
בטעינה...
