כל מי שמכיר ולו במעט את תחום משפט ענייני המשפחה שמע בודאי על "מרוץ הסמכויות", מרוץ הייחודי לדיני המשפחה בישראל. שתי ערכאות יכולות לדון בענייני הדין האישי כאשר אחד מבני הזוג תובע גירושין, הערכאה האזרחית והערכאה הדתית. הערכאה האזרחית: בית המשפט לענייני משפחה, הערכאה הדתית: בית הדין הרבני. למעשה החוק מאפשר לכל אחד מבני הזוג שחפץ להתגרש לקבוע היכן יידונו ענייניו בבית המשפט או בבית הדין הרבני וזאת ע"י הקדמת הגשת התביעה לאחת הערכאות. מכאן המונח "מרוץ" מי שהגיע ראשון, קרי תבע ראשון, מנצח! לשיטה זו חסרונות רבים והמשמעותי ביניהם הוא הקדמת הגשת תביעות ועל ידי כך הסלמת הסכסוך, גם כאשר ישנו סיכוי טוב לפתור את הסוגיות בהסכמות וזאת רק בשל החשש הנובע ממרוץ הסמכויות. (ראו בעניין זה בערך "בקשה ליישוב סכסוך").

האמונה הרווחת כי הגבר יפיק תועלת רבה יותר מפנייה לבית הדין הרבני והאישה מפנייה לבית המשפט לענייני משפחה אולם לא תמיד הדבר כך ורצוי וכדאי להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום. מנגד רבים ממהרים לתבוע בבית הדין הרבני שכן הנגישות שם קלה באופן משמעותי מהנגישות לבית משפט שם כרוכה הגשת תביעה בפרוצדורה רבה. מהירות זו עלולה לעיתים להיות בעוכריהם של הממהרים.

מה נכרך ומה לא?
יש להבהיר כי את עניין מזונות הילדים לא ניתן לכרוך כלל ועניין המשמורת לעומתו כרוך "מעצם טבעו" גם אם לא נכתב במפורש. באשר לענייני הרכוש ועניין מזונות האישה קיימים מבחנים באשר לכריכה.

המבחנים בעניין הכריכה
גם לאחר שאחד הצדדים הקדים לתבוע גירושים בבית הדין הרבני וכרך את כל הסוגיות האחרות לתביעתו עדיין ניתן לטעון כנגד הכריכה. על הכריכה לעמוד בשני מבחנים:
1.תביעת הגירושין הוגשה בתום לב ולא כצעד טקטי בלבד.

2.הכריכה נעשתה בכנות וכדין, כך למשל אם בן הזוג כרך את ענייני הרכוש אך הסתיר את כל הרכוש שעל שמו, ניתן לראות בכריכה כריכה לא כנה.

מי יקבע את שאלת הסמכות?
הלכת פלמן קבעה כי הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה בעניין הסמכות היא זו שתקבע את הגוף לו נתנה הסמכות לדון בתביעות. אם בית הדין הרבני קבע שהסמכות נתונה לו, בית המשפט לא ידון במקביל בנושאים הנידונים בבית הדין בשל כיבוד בין ערכאות.
 עדיין, כאשר קיים טעם מיוחד, יכולה ערכאה אחת לתת החלטה בעניין הסמכות, הסותרת את החלטתה של הערכאה האחרת.