|
אחד הדברים החשובים אשר יש לדון בהם כאשר הורים לילדים מחליטים להתגרש הוא משמורת הילדים. בחזקתו של מי יהיו הילדים במשך רובו
של השבוע. שאלה זו כמובן, גוררת בעקבותיה את שאלת המזונות שכן כאשר אב הינו המשמורן, קרוב לודאי שלא יחוייב במזונות ואם כן יהיו אלה
"דמי אירוח" הנמוכים משמעותית מסכום מזונות רגילים כאשר האם משמורנית.
משמורת
כיום קיימת (עדיין) "חזקת הגיל הרך", לפיה קיימת חזקה כי טובתם של ילדים עד גיל שש היא להיות במשמורת אמם.
וועדת שניט שהוקמה על מנת לבדוק את עניין המשמורת המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך והתייחסות מגדרית שוויונית בעניין המשמורת. וויכוח עז ניטש בין המצדדים בחזקה לבין המתנגדים לה. מלבד אבות כועסים הסבורים כי בתי משפט למשפחה הינם חד צדדים ומצדדים
בעמדתן של נשים וכן אבות שסבורים משום מה כי משמורת על ילדם תהיה זולה יותר מאשר תשלום מזונות, קיים ויכוח אמיתי האם בעידן
המודרני ובראייה של טובת הילד אכן קיים מקום לחזקת הגיל הרך או שמן הראוי למסור את האחריות ההורית לשני ההורים במיוחד לנוכח העובדה שישנם יותר ויותר אבות המשקעים את זמנם ומרצם בגידול ילדיהם. גם מנקודת מבט פמניסטית קיים ויכוח האם החזקה מהווה מקור כוח לנשים
שאינן צריכות להיאבק על משמורת ילדיהם הקטנים או להפך, מהווה מקור להחלשת נשים הנותרות במעמד של מגדלות הילדים ללא יכולת לקדם קריירה משמעותית משל עצמן.
בכל מקרה העובדות האובייקטיביות מלמדות כי רוב רובן של המשמורנים הן דווקא משמורניות וגם כאשר מסיימים בני הזוג את חיי הנישואין בהסכם, האם היא זו שנותרת משמורנית. מסיבה זו נראה כי שינוי המצב ע"י חוק, המנוגד למציאות הקיימת מהווה "רתימה של העגלה לפני הסוסים" ולא רק
שלא יסייע לנשים אלא שיעניק קלף נוסף למאבק בידי גברים סרבני גט.
מאידך אין להתעלם ממציאות בה יותר ויותר אבות חולקים עם נשותיהם את משימת גידול הילדים ובמקרים כאלה אין ספק כי יש לבדוק היטב
האם אין האב ראוי לא פחות מהאם לגדל את הילדים.
במקרים של תקשורת סבירה בין ההורים ומקום מגורים סמוך ניתן לשקול פתרון של "משמורת משותפת" כאשר הילדים נמצאים במחצית מהזמן בבית האב ובמחציתו בבית האם.
הסדרי ראייה
כאשר קיימת מחלוקת בין ההורים באשר לקביעת הסדרי ראייה,פונה הערכאה הדנה לפקידת סעד על מנת שתפגש עם בני הזוג והילדים ותגיש את המלצותיה בעניין הסדרי הראייה.
במקרים בהם ישנו חשש למסוכנות בפגישות חופשיות בין ההורה ליללד, ישנה אפשרות לקיים פגישות בפיקוח בלכת הרווחה במקום המיועד לכך.
הסדרי ראייה בהסכם
הסכמים רבים, במיוחד אלה הנעשים בהסכמים סטנדרטיים של בתי הדין הרבנים אינם קובעים הסדרי ראייה סדירים אלא קובעים כי יתקיימו באופן כללי בלבד מבלי לציין ימים ושעות. חסרונה הניכר של שיטה זו הוא שכאשר קיימת מחלוקת בין ההורים, יכול ההורה המשמורן למנוע את המפגשים ולא ניתן יהיה לאכוף את קיומם שכן לא נכתבו מועדים מפורשים. כמו כן ההורה שאינו משמורן אינו מרגיש מחוייבות להסדרי הראייה ועלול לזלזל ולא לקיימם. מסיבה זו מומלץ מאוד לקבוע את ימי המפגשים, השעות ומפגשים בחגים ובחופשים בצורה ברורה ומסודרת כך שניתן יהיה לאכוף על הורה סרבן את קיומם ומנגד יחוש ההורה הלא משמורן אחריות לביצועם .
הסדרי הראייה המינימליים המקובלים הם שני מפגשים בשעות אחה"צ במשך השבוע, כל סוף שבוע שני ומחצית מהחגים והחופשות.
ישנם הורים שקובעים הסדרי ראייה מצומצמים יותר ואחרים שקובעים הסדרי ראייה הכוללים לינה או הסדרי ראייה של שלוש פעמים בשבוע.
אי קיום הסדרי ראייה
כאשר הורה משמורן אינו מאפשר להורה השני לראות את ילדיו ניתן לפנות למשטרה ולבית המשפט.
כאשר הורה אינו מקיים את הסדרי הראייה לא ניתן לאכוף עליו לעשות כן אולם ניתן לבקש להשית עליו קנס כספי או "דמי בייביסיטר" עבור השעות בהן לא עמד בהתחייבויותיו לראות את ילדיו.
|
