כל אדם, מעל גיל שמונה עשרה, רשאי לשנות את שמו הפרטי ו/או את שם משפחתו ברשומות משרד הפנים, ללא צורך
בהליך משפטי כלשהו ובלבד שלא שינה את שמו בשבע השנים האחרונות וכן שלא בחר בשם בעייתי.
(על פי החוק (להלן) - שם שעלול להטעות או לפגוע בציבור או ברגשותיו. על פי מגבלות החוק, יש להניח, למשל, כי אם מאן דהו יחפוץ לשנות
 את שמו לאדולף היטלר, לא יאפשרו לו לעשות כן. (סעיף 16 לחוק השמות תשט"ז-1956))
 

באשר לקטין, הוריו יכולים לשנות את שמו הפרטי, בעצמם (ס' 13, לחוק השמות) ואף את שם משפחתו, בהליך משפטי.
 

לעיתים לאחר פירוד או גירושים מתעורר צורך לשנות שם לקטין. במקרים אלה פונה ההורה המשמורן, לבית משפט לענייני משפחה,
בבקשה לשינוי שם לקטין.
 

בעתירות לשינוי שם, מלבד ההורה שאינו משמורן, גם המדינה היא צד ועל היועץ המשפטי מטעם משרד הרווחה,להגיש חוות דעת לבית
המשפט אשר תנקוט עמדה באשר לשינוי השם.

לשכת הרווחה באזור מגוריו של הקטין תתבקש על ידי בית המשפט לחוות את דעתה שלה שתינתן  בהתאם לעקרונות של לטובת הילד.
להמלצות הפרקליטות ומשרד הרווחה משקל רב ובית המשפט נוהג בהן בכובד ראש.

למרות זאת בפסק דין שניתן במקרה שייצגנו בו ( ראשון לציון תמש 6024/01), פסק כבוד בית המשפט, כנגד עמדת הרווחה,
לאחר ששמע את הקטין.
במקרים בהם הקטין מבוגר דיו כדי להביע את דעתו ורצונו בעניין, יזמן אותו בית המשפט, על מנת לשמוע אותו. הפגישה עם הקטין תיערך
בלשכת השופט, באווירה נינוחה, על מנת שהקטין יוכל לומר את דבריו באופן רגוע. לעמדת הקטין יש ליתן משקל רב.
בתיק שייצגנו בו, הביע הקטין את רצונו באופן ברור וחד משמעי. כבוד בית משפט שוכנע במקרה זה, כי רצונו של הקטין, תואם את טובתו:

לאה, אישה יהודיה, היתה בקשר זוגי ארוך עם גבר מוסלמי שממנו נולד לה בן. הבן קיבל לאחר היוולדו שם עברי . כשהיה הקטין כבן שנה,
שונה שמו בלחץ אביו לשם אחר, שבחר האב וכן נרשם בשם משפחתו של האב, אשר לא ניתן היה לטעות בייחוסו הערבי. אף אחד לא כינה
את הקטין בשם בו בחר האב, מלבד אביו. האם וכל שאר הסובבים אותם המשיכו לקרוא לקטין בשמו הקודם.

שנים מועטות לאחר שנולד הילד, נפרדו הצדדים ומשמורתו של הקטין נקבעה אצל אימו. במשך הזמן ניתק האב את הקשר עם הילד, עד אשר
חדל לראותו כליל. בשלב מסוים, האב אף היה מוכן לוותר על האפוטרופסות לקטין, באם תוותר האם על תשלומי המזונות שעליו לשלם.
האם והקטין שעברו להתגורר בסביבה יהודית החלו בחיים חדשים והקטין התחנך במוסדות חינוך יהודיים. בשלב זה החל שם משפחתו של
הקטין להעיק עליו ולגרום לו לחוסר נוחות. ככל שגדל, הקשה עליו שם זה יותר ויותר. כל חבריו, בני משפחתו, שכניו, מוריו וכו' הכירוהו בשם
העברי בו הציג את עצמו, אולם בכל פעם שנזקק, למשל, לשירותה של קופת החולים, או כל רשות מוסדית אחרת, צץ ועלה שמו הרשום במשרד
הפנים וגרר אחריו סדרת שאלות שהעמידוהו במצב בלתי נעים. כשהתקרב מועד בר המצווה של הקטין החל לבקש מאימו לשנות את שמו כך
ששמו הערבי ימחק. הקטין חשש שמא יתגלה לחבריו שמו האמיתי אשר יסגיר את עובדת היותו של אביו, ערבי וחשש מתגובתם העלולה לבוא.

סופו של דבר, לאחר הליך לא קצר ולאחר התנגדותה של הרווחה לשינוי שם משפחת הקטין (אשר הוא זה שהיווה את עיקר הבעיה, שכן השם
הפרטי שנתן האב אינו אופייני דווקא ליהודים), בטענה לחשש עתידי לבלבול זהויות אצל הקטין, נתן בית המשפט פסק דין, לאחר ששמע את
הקטין וקיבל את תביעת הקטין לשינוי שמו הפרטי ושם המשפחה שלו.