לכאורה, הגשת תביעה, מנוגדת למושג "שלום בית". בשל העובדה ש"שלום" ופתיחה ב"הליכים משפטיים", הינם מושגים מנוגדים זה לזה מעצם מהותם.

 

למרות זאת, תביעות שעניינן שלום בית, הינן עניין שבשגרה בבית הדין הרבני, שהוא הערכאה היחידה בה מוגשות ונידונות תביעות אלה. תביעה לשלום בית מוגשת בדרך כלל לאחר שאחד הצדדים מגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני האזורי.

 

המבחן בו נבחנת תביעה מסוג זה, הוא מבחן הכנות. אם אחד הצדדים מנסה לעכב הליכי גירושין על מנת לשפר עמדות וכד' – דינה של תביעה כזו להדחות. כך למשל ארע בתביעה לשלום בית שנדונה בפני בית הדין הרבני האזורי בחיפה (הדין והדיין, גיליון 20, פס"ד 8):
שם נתן הבעל עיניו באישה אחרת ותבע להתגרש. כתוצאה, אשתו הגישה כנגדו תביעה לשלום בית. בית הדין הרבני דחה את תביעתה
מן הטרם שטענתה כי אוהבת את הבעל, עומדת "בניגוד לשכל הישר ולנורמות של חברה בעלת תרבות. האמת היא שבעל כזה שנוא על האישה ומאוס בעיניה בתכלית המיאוס לכן יש להתייחס בחשד לתביעת האישה..." – במקרה זה דחה בית הדין את תביעת האישה אולם הוסיף כי אין מדובר בקביעה גורפת וכי "דינו של כל מקרה להבחן לגופו.."

במקרה אחר בו הגיע בית הדין הרבני למסקנה כי תביעת האישה לשלום בית איננה כנה, חייב בית הדין את האישה לקבל גט. החיוב לגט נבע מן העובדה שהאישה הגישה תביעה לפירוק שיתוף בבית משפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני ראה בצעדה זה, בקשה לפרק את הנישואים "למעשה ובפועל" והסביר במפורט כי: "אישה שרוצה בשלום בית ורואה סיכוי לכך לא גורמת לכך שקורת גג של בני זוג תימכר,
לכן יש לחייב את האישה בגט." (בית הדין הרבני האזורי תל אביב , הדין והדיין 13, 1)

הנושא של ה"סיכוי לשלום בית", נוטל חלק חשוב בעניין והוא קשור בעבותות לנושא הכנות. – כאשר ברור לכל, כי התביעה לשלום בית
היא מופרכת מיסודה וכי אין כל סיכוי לשלום בית בין הצדדים לאור התנהגותם לאורך זמן (פירוד ממושך) או לאור עדויותיהם של אנשים קרובים המעידים על מריבות קשות ובלתי פוסקות, ניתן להסיק כי תביעה לשלום בית המוגשת במצב דברים מעין זה, לוקה בחוסר כנות.
(בית הדין הרבני האיזורי תל אביב 11, 1)