לישראלים ילידי הארץ יראה העניין מוזר. אולם עלינו לזכור כי מדינת ישראל הינה מדינה צעירה יחסית ועם הקמתה הגיעו ארצה
עולים רבים, חלקם מארצות נחשלות. גם כיום נקלטים בארץ עולים רבים הסובלים מבעיית השיבוש ברישום גילם,
רובם אכן מארצות שאינן מפותחות דיין, כגון מאתיופיה.
הן בהגעתם של גלי העלייה עם הקמת המדינה והן בשנים האחרונות עם העלייה האתיופית, נעשה לעיתים רישום שגוי של
העולים שנבע מבהילות, מחוסר הבנה את דברי העולה עצמו ומחוסר יכולת לבדוק את אמיתות הדברים.
מאחר וקיימת חשיבות מרובה לרישום המדויק והנכון של גילו של אדם, (רישום לכתה המתאימה, גיוס לצבא, זכויות פנסיה, וכדומה) נוצר צורך במנגנון לתיקון או קביעת הגיל הנכון.
תיקון גיל מוסדר בחוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963. הסמכות העניינית לדון בתביעות מסוג זה נתונה לבימ"ש לענייני משפחה.
על פי ההלכה הפסוקה נטל ההוכחה בתביעות אלו הינו על המבקש. הנטל הינו כפול- לא די בכך שהמבקש יוכיח כי גילו הרשום
במשרד הפנים הינו שגוי, אלא עליו להוכיח מהו גילו האמיתי. (ע"א 355/59 הרינג נ' היועמ"ש) כאשר למבקש יש אינטרס כספי
או אחר לשינוי גילו, נטל ההוכחה הוא מוגבר. (תמש (ת"א)75250/98 מולונקדוב נ' פרקליטות מחוז מרכז).
ההוכחה הטובה ביותר לגילו האמיתי של האדם, תהיה זו הנסמכת על תעודות רשמיות שונות אשר ניתן לוודא את אמיתותן.
באין ראיות כאלה, בין אם משום שאבדו, נשמדו ואין כל אפשרות להשיגן או מאחר ובארצות המוצא של האדם לא נהגו להנפיק
תעודות כאלה, יקבל בית המשפט כראיות, עדויות הנסמכות על זיכרונם של קרובים ומכרים של האדם התובע את תיקון גילו.
באופן כללי ניתן לומר כיבית המשפט נוטה לתת יותר משקל לראייה בכתב מאשר לעדות בע"פ, בייחודאם עדות זו באה מפיו
של קרוב משפחהשייתכן ואינו דובר אמת. תביעותלתיקון גיל נשקלות בכובד ראש וזאת בגלל היתרונות אותם יכול המבקש לקבל בעקבות שינויהגיל.
